הגעתי לפה על האופניים החדשות שלי,
שקיבלתי במתנה להתחלה חדשה
מאחי הגדול וגיסתי האהובה.

וכשאני עולה לדווש עליהן,
שהן כל מה שרציתי:
בצבע טורקיז מהמם,
עם סלסלת קש מקדימה –
יש בי חיוך תמיד.

גם בעליות,
כשאני משחקת עם שבעת ההילוכים שלי
ועדיין מתבלבלת
בין הכפתור שמעלה לזה שמוריד,
אני מרגישה בדנמרק.

נסעתי עליהן היום עם רמקול קטן,
דיוושתי,
יצאתי מהשער של המושב,
ו…

אני פה.

אדמה עתיקה
שמזכירה לי כמה הכול קטן.

קטן עליי.
קטן בכלל.

הרי אדום זוהרים ביופיים,
מפתים אותי להביט מזרחה,
גם כשכל מה שבא לי
זה להסתכל על השמש השוקעת.

כמה יופי.
כמה פשטות.

לגור במדבר,
לרכוב על אופניים,
להרגיש בדנמרק.

התחלה חדשה.