שנת 1996. אני גרה בדנמרק, הסרט שבעה חטאים מוקרן בקולנוע, ואני מתאהבת כמו נערה מתבגרת.

בראד פיט.

וואו.

אני מתחילה לאסוף תמונות שלו מעיתוני נוער. האינטרנט, הרי, עוד ממש בחיתוליו.

ליום הולדתי ה־16 אני מקבלת מחברה שלי בדנמרק ברכת יום הולדת, כתובה על גלויה של בראד פיט.

כל הזיכרונות שלי מהשנה שבה גרתי בדנמרק, כל המכתבים שקיבלתי מחברים פה בארץ — הכול נשמר בארגז. הקופסה נפתחת לעיתים רחוקות.

רחוק מן העין, רחוק מן הלב. כך גם אהבת הנעורים שלי לבראד שוככת, ובבגרותי הוא מפנה את מקומו למושאי אהבה אחרים.

חגיגת הסדר

בשנת 2018 הגעתי לשלב האחרון בתהליך הסידור שלי לפי שיטת קונמארי: מיון הזיכרונות והחפצים הסנטימנטליים.

במהלך חגיגת הסדר שמתי בצד כל מיני חפצים שגיליתי שמשמחים אותי, אבל לא היו שימושיים לי. צעיפים יפים שלא לבשתי, חולצות שכתוב עליהן משהו מגניב אבל פחות מחמיאות לי על הגוף, צדפים ואבנים, מנורות וניירות יפים.

זו גם עצה שאני נותנת ללקוחות שלי: לא כל דבר שמשמח אותנו חייב להיות שימושי. לפעמים כדאי לשמור את החפצים האלה בצד, ולתת לעצמנו זמן לגלות אם נמצא להם מקום או שימוש בחיים שלנו.

ואז פתחתי את קופסת הזיכרונות.

במשך כמה ימים עברתי עליה, זיכרון אחרי זיכרון. תמונות, מכתבים וחפצים יצאו מהקופסה והעלו איתם רגעים מהעבר. הרגשתי שאני מקבלת נקודת מבט אחרת על עצמי ועל חיי.

הרבה מהזיכרונות התעוררו לחיים לכמה רגעים, נתנו לי נקודת מבט אחרת, וכך עשיתי שלום עם העבר שלי, זיכרון אחר זיכרון.

באותו שבוע שלחתי לחברי ילדות תמונות של מכתבים שכתבו לי ותמונות מהתקופה ההיא. כמו מסע בזמן.

מרוב החפצים נפרדתי. הרגשתי שאין לי צורך בהם יותר, שהם כבר לא באמת מרגשים אותי, או שאפילו מעלים בי זיכרונות מהולים בעצב. הודיתי להם ונפרדתי מהם. וכן, חלקם הגיעו בשלמותם לפח המחזור או לזבל.

אבל מהברכה של בראד פיט לא רציתי להיפרד.

הרגשתי שאני מסתכלת עליה ומחייכת. מחייכת לענבל בת ה־16, מחייכת לרגעים מהתקופה ההיא שקופצים לי בזיכרון.

בשמחה רבה שמתי את בראד בקופסת החפצים המשמחים שלי, כשממש אין לי מושג מה אני הולכת לעשות איתה.

או איתו.

ריקוד הקישוט

כשחזרתי מהסמינר של מארי קונדו בניו יורק, צבעתי את קירות הבית והתחלתי בריקוד הקישוט של הבית שלי.

כל חדר כמו ריקוד אחר, עם אווירה אחרת ודברים אחרים שמצחיקים אותי.

וככה רקדתי גם עם השירותים.

היה חשוב לי שגם שם תהיה אווירה נעימה וקלילה, עם עציץ ונר, שלט מצחיק על הקיר ומסגרת יפה על המדף. חשבתי שאשים שם איזה ציטוט שהולם את כסא הכבוד.

וכשניגשתי לקופסת הקישוטים, פתאום קלטתי שבראד מסתכל עליי. מציץ.

ואני מחייכת.

והנה הוא שם, בשירותים, על המדף, לצד הספר השנון הגבר של חייך.

בתוך מסגרת לבנה, תמונה של בראד פיט.

וככה, חברות, אני מתיישבת על כסא הכבוד שלי.