לפני שנים, כשהגיע לידיי הספר סוד הקסם היפני והתחלתי לסדר בעזרתו את החפצים שלי, לא תיארתי לעצמי עד כמה תהליך הסידור יאפשר לי לעבוד גם על המיינד שלי.
באותן שנים כבר הייתי בעשור של למידה עצמית ושל חקירת התודעה והעולם הזה. המסע הזה התחיל להתרחב אי שם לפני ההיריון הראשון, בעזרת המטפלת שהייתה לי אז והרבה ספרים שקראתי.
אני זוכרת שבנקודת זמן כלשהי קראתי את הספר ארץ חדשה של אקהרט טולה. בקריאה הראשונה היה לי קשה מאוד להכיל אותו. זה ספר שלם שמתאר את מבנה המיינד שיש לכולנו: אותו חלק בתוכנו שבמרוצת השנים התנפח וגדל, ותפס נתח הולך וגדל בהגדרת העצמי שלנו ובקבלת ההחלטות שלנו. אקהרט מתאר את המיינד כהפרעת אישיות קולקטיבית ושופך בספרו אור על המופעים השונים והמגוונים שלו.
כמה שנים טובות לאחר מכן הגיע אליי, כאמור, סוד הקסם היפני של מארי קונדו. קניתי את הספר בזחיחות מסוימת, כי באמת, מאז ומעולם הייתי בת אדם מסודרת וחובבת סדר.
אבל כבר בתחילת הקריאה הרגשתי תחושה פנימית עמוקה, לא ממש מוסברת, שהסידור הזה הולך לשנות את חיי. נכון, מארי קונדו מבטיחה גם היא שינוי עמוק בעקבות הסידור החד־פעמי של הבית, אבל זו הייתה תחושה אחרת… מן פרפור שכזה בלב.
ואכן, מרגע שהתחלתי לסדר את הבית, הכול התחיל לנוע מהר.
מהר מאוד הבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה ללמד, במקום ללמד בבתי ספר. מהר מאוד עזבתי את משרד החינוך ועברתי למשרד החיוך. מהר מאוד התחלתי להרגיש יותר, להיות מחוברת לידיעת הלב שלי, כל פעם עוד קצת. קבלת ההחלטות שלי נעשתה מהירה והחלטית יותר, וכך גם האומץ שלי לעשות דברים שהלב מבקש.
מהר מאוד הרגשתי שחגיגת סדר בשיטת קונמארי היא בעצם תהליך פנימי.
ביום האחרון לסמינר הכשרת יועצות קונמארי בניו יורק ביקשתי להבין ולהתעכב על המהות הפנימית שהסידור מביא איתו. התייעצתי עם יועצות ותיקות: איך מספרים על הקסם הזה?
אבל האמת היא שזה לא קסם שמצטלם. אי אפשר להעביר אותו באינסטוש… ולכן רוב העסקים לסידור הבית מפרסמים בעיקר את הנראות החיצונית של השינוי.
(לפני כמה שנים כתבתי על זה פוסט. על התסכול שלי מההתעסקות רק בשינוי החיצוני שמתרחש בעקבות הסידור).
בחמש השנים האחרונות, מאז שסידרתי את הבית שלי, העמקתי אלפי מונים גם בלימודי התודעה שלי. אני מניחה שכל המקום שהתפנה בעקבות הסידור אפשר לדברים הנכונים והמדויקים לי להיכנס. כמו עם החפצים בבית: ברגע שיש לנו מקום פנוי, נביא כנראה משהו חדש שנכון לנו. כך גם עם הבית הפנימי.
תהליך הסידור פיתח אצלי את מיומנות ההקשבה ללב, ועזר לי לשחרר מחיי דברים רבים שכבר לא שימחו אותי: מערכות יחסים, מחשבות, דפוסי חשיבה, הרגלים, זמן מסך… והתפנה הרבה מאוד מקום לדברים חדשים שנכנסו לחיי. תכנים, ספרים, אנשים, אמונות ותובנות.
התחברתי לעצמי יותר ויותר דרך האופונופונו, חוכמת המאיה, עבודת העשן, הכתיבה והדיבור, קריסטלים, זימונים וקסמים. התחברתי לויקינגית שאני, לאינדיאנית שאני, לאישה שאני, לנשמה שאני.
ואם נחזור למיינד הקולקטיבי שיש לכולנו – את ארץ חדשה קראתי עוד פעמיים במרוצת השנים, כשהייתי כבר יועצת קונמארי, מלמדת ועוזרת לאנשים לסדר את החפצים ואת הבית שלהם.
בקריאה השנייה פתאום הבנתי איך סידור החפצים ושחרור של חלק מהם עוזרים לנו לזהות את המיינד שלנו, את כל המחשבות שרצות לנו שם בראש.
התחלתי לדבר וללמד על זה באופן הרבה יותר גלוי, במפגשים האישיים ובסדנאות שאני מעבירה.
על הקולות שיש לנו בראש. אלה שמספרים לנו מלא סיפורים שונים ומגוונים, אבל המטרה שלהם אחת:
היאחזות.
היצמדות.
למה?
היצמדות לכל דבר שאני מרגישה שמגדיר אותי.
כל דבר שאני מרגישה שהוא ״שלי״, כל כך שלי, שהוא ממש חלק ממי שאני, מאיך שאני מגדירה את עצמי.
כי האמת היא שכל אחד מאיתנו הוא הכול, או לפחות נושא את הפוטנציאל להיות הכול.
ובמהות שלנו אנחנו ממש לא מוגדרים.
לך תגדיר מהו אדם… מהי נשימה…
זה כל כך אמורפי, מופשט, דינמי ומשתנה מעת לעת, שזה ממש מפחיד.
אז כדי לנסות להבין ״מי אני״, אנחנו מתחילים להגדיר את עצמנו דרך דברים שהם כביכול ״שלנו״.
מי אני?
אני המצב המשפחתי שלי, אני אמא, אני הלאום או המדינה שאליהם נולדתי, אני בעלת הרכב הזה, ואני התפקיד הזה והזה. אני בעלת תואר והשכלה שכאלה, אני בעלת מבנה גוף שכזה, אני התחביבים שלי, אני המאהבים שלי. לפעמים אני הצרות שלי. ומאוד־מאוד קל להגדיר את עצמי דרך החפצים שלי.
וזה מה שקורה שם, בתהליך הסידור, מבחינתי:
אנחנו מתחילים לפרום את כל הסיפורים שרצים לנו בראש.
ת'אמת, הם רצים ומסופרים בראש של כל אחד מאיתנו במהירות כל כך גבוהה, שקשה לתפוס את המחשבות שלנו, כמו שקשה לתפוס ענן.
אבל דווקא דרך מיון של הבגדים, למשל, אפשר להתחיל להבחין במחשבות שמתרוצצות. להקשיב לסיפור שמסופר בראש על החולצה הזאת או השמלה ההיא. להקשיב לסיפור ולהזכיר לעצמי שזה רק סיפור.
ולחזור ללב.
לחזור לגוף.
להתחיל לנטרל את עוצמת ההשפעה של המחשבות על קבלת ההחלטות שלי.
וכשממשיכים למיין את כל החפצים שיש בבית, התהליך הזה הולך ומתעצם. הסיפורים הסבוכים הולכים ונפרמים. המיומנות של הקשבה ללב ולגוף הולכת ומשתפרת, וההקשבה הופכת קלה ומהירה יותר.
לא את הכול זורקים. ממש לא.
זו רק מחשבה שהמיינד מציף כדי שהפחד ישתלט עלינו, ונפסול את כל הרעיון על הסף.
הרבה דברים יישארו בארונות הבית שלנו. אני מבטיחה.
אבל הם יישארו אחרי התבוננות, כמעט כמו מהצד, בתחושות של הגוף, ברגש שבלב ובסיפורים שבראש.
לומדים לעשות שקלול מיוחד שכזה, שאגב, לוקח בחשבון ונותן מקום גם למחשבות, לשכל ולמיינד. אנחנו לא זורקים את המיינד. הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו.
אבל דרך תהליך הסידור אנחנו לומדים להחזיר אותו לגודל ולפרופורציה הראויים והרצויים.
בעיניי, תהליך הסידור הוא כלי לעבודה פנימית עמוקה.
ככל שהעמקתי בלימודי ההתפתחות והתודעה, וככל שהבאתי לחיי עוד פרקטיקות וכלים, כך הבנתי והרגשתי לעומק את הקשר בין השניים.
סידור חפצים הוא אמצעי לעבודה תודעתית.
אמצעי להבנת המיינד האישי שלי ולהפחתת ההזדהות שלי עם המחשבות.
וזו חתיכת מתנה לחיים האלה כאן.
זו גם הסיבה שאני קוראת לעצמי ״מסדרת את הבית הפנימי״.