נישה מקושתת ובה ברכת בית בכתב יד, הפותחת במילים 'תודה לך בית יקר', לצד נר, כלי שחמט וצדפים

הצעד הראשון כשיוצאים ל״חגיגה של סדר״ הוא לכתוב חזון. לדמיין איך אני רוצה לחיות את חיי עם בית מסודר.

כשקראתי לראשונה את סוד הקסם היפני והתחלתי את חגיגת הסדר הפרטית שלי, כתבתי ביומן את החזון שלי והתחלתי לדמיין. תוך כדי תהליך הסידור, שארך כמה חודשים, חזרתי אליו כמה פעמים. קראתי אותו שוב ודמיינתי מחדש.

ככל שהתקדמתי בסידור, החזון שלי הפך למפורט ומדויק יותר. ככל שמיינתי יותר חפצים, הקשבתי יותר ללב והתחלתי להבין מה משמח אותי לעשות ואיך אני רוצה לחיות.

אט־אט נכנסו לחזון שלי תחביבים חדשים, התנהלות אחרת בבית ודיוק של האווירה שאני רוצה שתהיה בבית שלנו.

מבחינה עיצובית? לא היה לי ויז'ן ברור של הבית. אבל אספר בכנות שעד אז העיצוב שלי היה מינימליסטי, והוא הושפע בעיקר משאלה אחת:

״איך יהיה לי הכי קל לנקות בסוף היום?״

תוך כדי תהליך הסידור שלי, הבית הלך והתרוקן, ובמשך כמה חודשים חדר הכניסה היה כמו נקודת בלאגן מרוכזת של כל הבית.

ועם כמה שלא ידעתי איך הבית שלי ייראה בסוף התהליך, ידעתי שאני לא רוצה להמשיך ולעצב אותו לפי אותה שאלה שהנחתה אותי כל השנים, וזו לא ממש שאלה משמחת לעצב איתה את הבית…

לברך את הבית

מארי קונדו מציעה לברך את הבית כשאנחנו נכנסים אליו, לחזק את הקשר בין הרוח לחומר ולהביע הודיה והוקרה לבית ולחפצים שלנו.

במשך כמה חודשים ניסיתי לסגל לעצמי את ההרגל הזה, כי אני באמת חווה את ההשפעה ההדדית שיש לבית ולי. הבית משפיע עליי, ואני משפיעה עליו.

אבל לפעמים קשה לי לסגל הרגלים חדשים, גם כאלה שאני יודעת שעושים לי טוב. ולברך את הבית היה אחד מהם.

חדר הכניסה, שבו נמצאת גם פינת העבודה שלי, היה החדר האחרון שעיצבתי בבית. לאורך כל השנים הוא היה תמיד ״תקוע״. חדר כזה שלא משנה מה תעשה ממנו, לא באמת תרצה לשבת בו.

היה לי חשוב לייצר כניסה נעימה לבית ופינה שתאפשר לי לעבוד בשלווה. ורציתי גם להכין לעצמי תזכורת לברכת הבית. משהו שיזכיר לי להודות לבית ולכל מה שהוא מאפשר לי ולילדיי.

פתחתי את היומן וקראתי שוב את החזון שכתבתי בתחילת חגיגת הסדר שלי.

התרגשתי להרגיש שהקסמים התחילו. שדברים שדמיינתי לפני חצי שנה מתחילים להתגשם.

וככה כתבתי את ברכת הבית שלנו.

ברכה לכל הדברים שאני רוצה בחיי, החל מנרות דולקים ועד צחוק ילדים. הכול שם.

הברכה נכתבה מליבי וקיבלה מסגרת שמחבקת נר וצדפים.

היא תלויה ממש ליד מתלה המפתחות, ומזכירה לי לפחות פעם ביום להודות על הבית שלנו, על כל מה שיש בו ועל כל מה שהוא מאפשר לנו

ולהיזכר שחלומות מתגשמים.