צעד צעד אני פוסעת,
נכנסת בהיסוס ליער הפחדים שלי.

הפחד לדבר, ועוד מול כל הרשת הזו,
שהפך להיות חלק ממני ומהסיפור שלי בשנים האחרונות.

ואני מאמינה בו כל כך, בסיפור הפחד,
מספרת אותו שוב ושוב,
עד שהוא כבר ממש משעמם אותי.

עצים רבים יש שם, ביער הפחדים:
פחד לא להגשים,
פחד להתחבר,
פחד להיות מנוצלת
או בודדה.

פחד לא להיות מובנת,
לא להיות רהוטה או מדויקת.

מלא פחדים ביער הזה.
חלקם עתיקים, בני מאות שנים,
עם שורשים שהיכו עוד לפני שהגחתי.

חלקם אילנות צעירים, שובבים,
עם ענפים גמישים שמתלפפים סביב רגליי.

מזכירה לעצמי
שהחיים שלי הם אגדה,
אם רק אזכור לקרוא ככה את
תסריט חיי.