אני מקבלת במתנה ליומולדת אופניים,בלי גלגלי עזר,עם מקל מטאטא שתקוע מאחור. אני לומדת לרכוב,מדוושת לאט בעלייה ברחוב הנרקיסים,לעבר גן המשחקים. מפדלת,ואחי הגדול הולך מאחוריי,שם כדי למנוע התרסקות שלי,מחזיק את מקל המטאטא כמו ג'ויסטיק. שבבים של זיכרונות. כי הרי כל כך גדלנו ובגרנו ועברנו מאז. שבבים של אהבה עצומה לאחי הגדול,הכי אח גדול שיש לי. ככל…

זה לא קורה ביום אחד, למרות שכולנו יודעים עמוק בפנים שכל יום הוא התחלה חדשה. אבל ההתחלה החדשה הזו שלי נמשכת כבר תקופה. תקופה מרגשת שבה הכול משתנה. אבל ממש הכול. עברתי לגור במדבר, בבית מהמם ומרווח, עם בעלי בית שהם כבר לא ההורים שלי, ולשמחתי הם קסם של דבר. השקט פה חדש ומרגש. הכי…

תודה שלא באת ועם זאת, דע לך שהיית לידי רוב רובו של המסע שלי עם עצמי. מסע אל תוך נחמת הבדידות, הלבדות העצמית. מרגישה את החוסר בזוגיות עוטפת, מכילה ומגנה. מגלה את האיכויות האלה בחיבוק העצמי שלי. ועם זאת, הכול נשטף בדמעות. מדממת על האדמה, ממש ליד דם עץ השיטה הגדול, שמעניק לי מסתור מבני…

מסכימה, בהשראת האדמה הטובה הזו,להציץ פנימה, פנימה,לנקיקים עמוקים שנוצרו במשך שניםבעידוד שטפונות הדמעות. מביטה מלמעלה,מתקרבת בצעדים זהירים,להתבונן טוב יותר בבורות השחוריםשנפערו בקרבי. וזה מרפא. האדמה טובה אליי,אני טובה אליי,ונעים לי השקט פה כל כך.

אם לומר את האמת, אני פשוט מנסה להתמסר. זה קטע, כי אולי אי אפשר לנסות להתמסר… צריך פשוט להתמסר, וזהו. יש מצב שזה גם מה שאני עושה, אבל זה עוד לא מרגיש לי טוטאלי. משהו בשנה האחרונה, עם כל המעבר למדבר השקט הזה, טלטל אותי עמוקות. נכון, זה ממש לא מפתיע. ועם זאת, זו חתיכת…