אני מקבלת במתנה ליומולדת אופניים,בלי גלגלי עזר,עם מקל מטאטא שתקוע מאחור. אני לומדת לרכוב,מדוושת לאט בעלייה ברחוב הנרקיסים,לעבר גן המשחקים. מפדלת,ואחי הגדול הולך מאחוריי,שם כדי למנוע התרסקות שלי,מחזיק את מקל המטאטא כמו ג'ויסטיק. שבבים של זיכרונות. כי הרי כל כך גדלנו ובגרנו ועברנו מאז. שבבים של אהבה עצומה לאחי הגדול,הכי אח גדול שיש לי. ככל…

צעד צעד אני פוסעת,נכנסת בהיסוס ליער הפחדים שלי. הפחד לדבר, ועוד מול כל הרשת הזו,שהפך להיות חלק ממני ומהסיפור שלי בשנים האחרונות. ואני מאמינה בו כל כך, בסיפור הפחד,מספרת אותו שוב ושוב,עד שהוא כבר ממש משעמם אותי. עצים רבים יש שם, ביער הפחדים:פחד לא להגשים,פחד להתחבר,פחד להיות מנוצלתאו בודדה. פחד לא להיות מובנת,לא להיות רהוטה…

מסכימה, בהשראת האדמה הטובה הזו,להציץ פנימה, פנימה,לנקיקים עמוקים שנוצרו במשך שניםבעידוד שטפונות הדמעות. מביטה מלמעלה,מתקרבת בצעדים זהירים,להתבונן טוב יותר בבורות השחוריםשנפערו בקרבי. וזה מרפא. האדמה טובה אליי,אני טובה אליי,ונעים לי השקט פה כל כך.

כל האוויר הזהשהחזקתי בבטן שניםוהיה תקוע לי שםנצח או לפחות יומיים יצא כולובבת אחת בנפיחהאחת שקטה.

בחמלה ואהבה לעצמיאני לומדת לשבור את הרצון הגדוללמאווים קטנים כמו טיפות גשםמענגות בדגדוגן כמו אלו שנוחתות לי על הלשוןכשאני פותחת את הפה בגשם.

תאמיני בקסמים שעוברים דרכך. תני לך לשנות את הסרט. צאי בעצמך מהלופ. תזכרי להכיר אותך עוד יותר,באמת,בעוצמה. חזרי להאמין בעצמך,כמו לפני הביקורות הקטנות שקיבלת,הקטנות שגם את היום עושה. רואה את הלופ,האישי,הבין־דורי. בוכה דורות של נשים,ושל ילדה אחת קטנהשלומדת לאהובאת עצמהמחדש.