כשאני חושבת על זה לאחור, אחרי כל פרידה גדולה מבן זוג שהיה לי, צבעתי את הבית שלי. זה קרה במלוא המרץ כשהייתי בת 33. בעלי ואני החלטנו להיפרד. ההחלטה לא הייתה קלה, וגם לא רצנו מהר לרבנות. נפרדנו בטוב, עד כמה שאפשר, ואפילו לא מיהרנו להפריד בתים. אבל אז הגיע השלב הזה — שגיל בא…

הקשת הפציעה בענן בשמי חברון, ממש אחרי המבול. זה שהיה, וזה שעוד מעט יגיע. הנוף יפה, בפסגות הרים שטרם הגעתי אליהם עד כה. מחשבות, ספק זיכרונות קדומים, דמיונות על מי שחי כאן פעם – מציפים אותי, כמו תמיד בנופים בתוליים שכאלה. יפה כאן, ללא ספק, אבל הלב שלי גועש. ממש כמו הסערה שהתחוללה כל הלילה.…

כל האוויר הזהשהחזקתי בבטן שניםוהיה תקוע לי שםנצח או לפחות יומיים יצא כולובבת אחת בנפיחהאחת שקטה.

לפני שנים, כשהגיע לידיי הספר סוד הקסם היפני והתחלתי לסדר בעזרתו את החפצים שלי, לא תיארתי לעצמי עד כמה תהליך הסידור יאפשר לי לעבוד גם על המיינד שלי. באותן שנים כבר הייתי בעשור של למידה עצמית ושל חקירת התודעה והעולם הזה. המסע הזה התחיל להתרחב אי שם לפני ההיריון הראשון, בעזרת המטפלת שהייתה לי אז…

יוצא לי לא מעט לדבר על „תדר המלוכה”, להצטרף לעוד נשים רבות, להזדקף, ליישר את הכתר על הראש ולזכור שאני מלכה. אבל יש לי עוד כתר. כתרים, אם לומר את האמת. יש לי כתרים על הרבה שיניים. על פניו, פתרון נפוץ אצל הרבה אנשים. לרבים מאיתנו יש כתרים, וגם לילדים יש כתרים. כתרים. נראה יותר…

בחמלה ואהבה לעצמיאני לומדת לשבור את הרצון הגדוללמאווים קטנים כמו טיפות גשםמענגות בדגדוגן כמו אלו שנוחתות לי על הלשוןכשאני פותחת את הפה בגשם.

האופונופונו הגיע לחיים שלי בחודשי הקיץ, לפני כמה שנים. הפילוסופיה והמנטרה הפשוטה נכנסו לחיי דרך ספר קטן, בתזמון כזה שבו הלב שלי ביקש ריפוי. כי ממש לפני שהספר הגיע אליי, שברתי לעצמי את הלב. אהבתי אותו כל כך, את ג׳נגו. הגבר שהיה לי איתו חיבור עמוק, העמוק ביותר שידע ליבי עד אז. זו הייתה אהבה…

תאמיני בקסמים שעוברים דרכך. תני לך לשנות את הסרט. צאי בעצמך מהלופ. תזכרי להכיר אותך עוד יותר,באמת,בעוצמה. חזרי להאמין בעצמך,כמו לפני הביקורות הקטנות שקיבלת,הקטנות שגם את היום עושה. רואה את הלופ,האישי,הבין־דורי. בוכה דורות של נשים,ושל ילדה אחת קטנהשלומדת לאהובאת עצמהמחדש.