אני לא אוהבת לקרוא את מה שאני כותבת. מרגע שסיימתי לכתוב – מבחינתי מיד לשחרר את זה: לאוויר העולם או למגירה. העיקר – לא לערוך, לא להתבונן בזה שוב, לא להתלבט ולהתחיל לשנות, כי זה רק גורם לי להיתפס לקטנות. על פניו זה חיסרון. קצת כמו כשהייתי מורה והייתי מפצירה בתלמידים לבדוק את המבחן לפני…
שנת 1996. אני גרה בדנמרק, הסרט שבעה חטאים מוקרן בקולנוע, ואני מתאהבת כמו נערה מתבגרת. בראד פיט. וואו. אני מתחילה לאסוף תמונות שלו מעיתוני נוער. האינטרנט, הרי, עוד ממש בחיתוליו. ליום הולדתי ה־16 אני מקבלת מחברה שלי בדנמרק ברכת יום הולדת, כתובה על גלויה של בראד פיט. כל הזיכרונות שלי מהשנה שבה גרתי בדנמרק, כל…
את הציור הזה קניתי בברוקלין, אצל אמן מגניב שמצייר שוב ושוב את אותן היונים על רקע האמפייר סטייט בילדינג. בכל ציור משפט אחר, דינמיקה אחרת בין היונים. כל ציור יותר מצחיק ונוגע מהשני. כולם מטובלים בשפת רחוב אמריקאית, ורוב האיורים כוללים קללות. אושר! הגעתי לניו יורק לפני שנתיים לסמינר הכשרת יועצות קונמארי מכל העולם. זה…
את הקסטה הזו קניתי ממש לפני שעברתי לגור בדנמרק, בגיל 15. בסוף כיתה ט׳ עברתי עם הוריי לדנמרק לשנה. שינוי משמעותי, ללא ספק, שזכור לי כחוויה מעצימה מאוד. הבית הראשון שגרנו בו היה במרחק של 45 דקות נסיעה ברכבות מבית הספר היהודי שבו למדתי. כל בוקר הייתי נוסעת לבית הספר. אני והווקמן. אני והביטלס. כל…
יש לי חולצה שאני מאוד אוהבת, אבל אני לא לובשת אותה. היא לא נעימה לי על הגוף, ולכן היא לא חזרה לארון הבגדים שלי אחרי מיון הבגדים שעשיתי לפני כמה שנים. אבל היה לי ברור לגמרי שהחולצה הזאת משמחת אותי. על מה שכתוב עליה לא רציתי לוותר, אז במקום להיפרד ממנה היא נשארה בבית, וחיכתה…
הצעד הראשון כשיוצאים ל״חגיגה של סדר״ הוא לכתוב חזון. לדמיין איך אני רוצה לחיות את חיי עם בית מסודר. כשקראתי לראשונה את סוד הקסם היפני והתחלתי את חגיגת הסדר הפרטית שלי, כתבתי ביומן את החזון שלי והתחלתי לדמיין. תוך כדי תהליך הסידור, שארך כמה חודשים, חזרתי אליו כמה פעמים. קראתי אותו שוב ודמיינתי מחדש. ככל…
כשהייתי ילדה, ילדים בכל הארץ אספו בקדחתנות את קלפי ״חבורת הזבל״ והדביקו אותם באלבומי מדבקות. מדבקות על גבי מדבקות של אנשים ויצורים מצחיקים ודוחים, שאיכשהו השם ההזוי שלהם התחרז עם הגועליות שלהם. יצא לי לחשוב פעם, באחת הפעמים שהתעצבנתי על הכסף שהוצאתי על אוספי הסופרגול של יואב במשך כמה שנים, שבטח גם ההורים שלי חשבו…
את סבא שלי מצד אמא פגשתי רק פעמים ספורות בחיי. הוא חי בארצות הברית ונפטר כשהייתי בערך בת 18. אמנם לא הכרתי אותו היטב, אבל בין שאר הדברים הוא היה גם גיבור. במלחמת העולם השנייה הוא סיכן את חייו כדי להציל יהודים ולהבריח אותם לשוודיה. ולא רק שזה כבר סיפור לפוסט אחר, ממש הגיע הזמן…