זה לא קורה ביום אחד, למרות שכולנו יודעים עמוק בפנים שכל יום הוא התחלה חדשה. אבל ההתחלה החדשה הזו שלי נמשכת כבר תקופה. תקופה מרגשת שבה הכול משתנה. אבל ממש הכול. עברתי לגור במדבר, בבית מהמם ומרווח, עם בעלי בית שהם כבר לא ההורים שלי, ולשמחתי הם קסם של דבר. השקט פה חדש ומרגש. הכי…

אם לומר את האמת, אני פשוט מנסה להתמסר. זה קטע, כי אולי אי אפשר לנסות להתמסר… צריך פשוט להתמסר, וזהו. יש מצב שזה גם מה שאני עושה, אבל זה עוד לא מרגיש לי טוטאלי. משהו בשנה האחרונה, עם כל המעבר למדבר השקט הזה, טלטל אותי עמוקות. נכון, זה ממש לא מפתיע. ועם זאת, זו חתיכת…

לפני שלוש שנים יצרתי לי בית שמרגיש כמו הממלכה האישית שלי. בסופו של תהליך סידור בית עמוק, יסודי וארוך, שנמשך בערך עשרה חודשים, יצאתי למסע של אחסון וקישוט הבית שלי. הבית התרוקן לחלוטין מחפצים שלא משמחים אותי, ורק אז יצאתי למסע הקישוט שלו. אותם קירות שהיו ביתי במשך שנים התקשטו בחפצים ובצבעים שמביעים את מה…

כשאני חושבת על זה לאחור, אחרי כל פרידה גדולה מבן זוג שהיה לי, צבעתי את הבית שלי. זה קרה במלוא המרץ כשהייתי בת 33. בעלי ואני החלטנו להיפרד. ההחלטה לא הייתה קלה, וגם לא רצנו מהר לרבנות. נפרדנו בטוב, עד כמה שאפשר, ואפילו לא מיהרנו להפריד בתים. אבל אז הגיע השלב הזה — שגיל בא…

כשהייתי ילדה, ילדים בכל הארץ אספו בקדחתנות את קלפי ״חבורת הזבל״ והדביקו אותם באלבומי מדבקות. מדבקות על גבי מדבקות של אנשים ויצורים מצחיקים ודוחים, שאיכשהו השם ההזוי שלהם התחרז עם הגועליות שלהם. יצא לי לחשוב פעם, באחת הפעמים שהתעצבנתי על הכסף שהוצאתי על אוספי הסופרגול של יואב במשך כמה שנים, שבטח גם ההורים שלי חשבו…

את סבא שלי מצד אמא פגשתי רק פעמים ספורות בחיי. הוא חי בארצות הברית ונפטר כשהייתי בערך בת 18. אמנם לא הכרתי אותו היטב, אבל בין שאר הדברים הוא היה גם גיבור. במלחמת העולם השנייה הוא סיכן את חייו כדי להציל יהודים ולהבריח אותם לשוודיה. ולא רק שזה כבר סיפור לפוסט אחר, ממש הגיע הזמן…