אם לומר את האמת, אני פשוט מנסה להתמסר. זה קטע, כי אולי אי אפשר לנסות להתמסר… צריך פשוט להתמסר, וזהו. יש מצב שזה גם מה שאני עושה, אבל זה עוד לא מרגיש לי טוטאלי. משהו בשנה האחרונה, עם כל המעבר למדבר השקט הזה, טלטל אותי עמוקות. נכון, זה ממש לא מפתיע. ועם זאת, זו חתיכת…

לפני שלוש שנים יצרתי לי בית שמרגיש כמו הממלכה האישית שלי. בסופו של תהליך סידור בית עמוק, יסודי וארוך, שנמשך בערך עשרה חודשים, יצאתי למסע של אחסון וקישוט הבית שלי. הבית התרוקן לחלוטין מחפצים שלא משמחים אותי, ורק אז יצאתי למסע הקישוט שלו. אותם קירות שהיו ביתי במשך שנים התקשטו בחפצים ובצבעים שמביעים את מה…

לפני כמה שנים שיניתי את הרגליי במקום לשנות את טבעו של הדם הזורם ממניולכלוא אותו בצמר גפן כזה או אחר,התחלתי לאפשר לו להיותמחוצה לי כמו שבתוכי. נוזלי, אדום, מבריק. נותנת לו להיותדם. אני אוהבת לדמם את הווסת שלי,להתרוקן ולנקות את כל שהיה בתוכיבחודש החולף. מאוהבת בלבנה, אני צופה בה,מתרגשת לראותה כל פעם מחדש.והיא מצידה מסמנת…

כשאני חושבת על זה לאחור, אחרי כל פרידה גדולה מבן זוג שהיה לי, צבעתי את הבית שלי. זה קרה במלוא המרץ כשהייתי בת 33. בעלי ואני החלטנו להיפרד. ההחלטה לא הייתה קלה, וגם לא רצנו מהר לרבנות. נפרדנו בטוב, עד כמה שאפשר, ואפילו לא מיהרנו להפריד בתים. אבל אז הגיע השלב הזה — שגיל בא…

הקשת הפציעה בענן בשמי חברון, ממש אחרי המבול. זה שהיה, וזה שעוד מעט יגיע. הנוף יפה, בפסגות הרים שטרם הגעתי אליהם עד כה. מחשבות, ספק זיכרונות קדומים, דמיונות על מי שחי כאן פעם – מציפים אותי, כמו תמיד בנופים בתוליים שכאלה. יפה כאן, ללא ספק, אבל הלב שלי גועש. ממש כמו הסערה שהתחוללה כל הלילה.…

כל האוויר הזהשהחזקתי בבטן שניםוהיה תקוע לי שםנצח או לפחות יומיים יצא כולובבת אחת בנפיחהאחת שקטה.

לפני שנים, כשהגיע לידיי הספר סוד הקסם היפני והתחלתי לסדר בעזרתו את החפצים שלי, לא תיארתי לעצמי עד כמה תהליך הסידור יאפשר לי לעבוד גם על המיינד שלי. באותן שנים כבר הייתי בעשור של למידה עצמית ושל חקירת התודעה והעולם הזה. המסע הזה התחיל להתרחב אי שם לפני ההיריון הראשון, בעזרת המטפלת שהייתה לי אז…

יוצא לי לא מעט לדבר על „תדר המלוכה”, להצטרף לעוד נשים רבות, להזדקף, ליישר את הכתר על הראש ולזכור שאני מלכה. אבל יש לי עוד כתר. כתרים, אם לומר את האמת. יש לי כתרים על הרבה שיניים. על פניו, פתרון נפוץ אצל הרבה אנשים. לרבים מאיתנו יש כתרים, וגם לילדים יש כתרים. כתרים. נראה יותר…

בחמלה ואהבה לעצמיאני לומדת לשבור את הרצון הגדוללמאווים קטנים כמו טיפות גשםמענגות בדגדוגן כמו אלו שנוחתות לי על הלשוןכשאני פותחת את הפה בגשם.

האופונופונו הגיע לחיים שלי בחודשי הקיץ, לפני כמה שנים. הפילוסופיה והמנטרה הפשוטה נכנסו לחיי דרך ספר קטן, בתזמון כזה שבו הלב שלי ביקש ריפוי. כי ממש לפני שהספר הגיע אליי, שברתי לעצמי את הלב. אהבתי אותו כל כך, את ג׳נגו. הגבר שהיה לי איתו חיבור עמוק, העמוק ביותר שידע ליבי עד אז. זו הייתה אהבה…