אני לא אוהבת לקרוא את מה שאני כותבת. מרגע שסיימתי לכתוב – מבחינתי מיד לשחרר את זה: לאוויר העולם או למגירה. העיקר – לא לערוך, לא להתבונן בזה שוב, לא להתלבט ולהתחיל לשנות, כי זה רק גורם לי להיתפס לקטנות. על פניו זה חיסרון. קצת כמו כשהייתי מורה והייתי מפצירה בתלמידים לבדוק את המבחן לפני…

ראיתם פעם דבר כזה? אני מסדרת בתים, אבל חיה בבית ממש לא מושלם. תנו לי להסביר. עברתי לגור עם בן הזוג שלי בבית קיבוצי ישן. שנות ה־70 כזה, עם תשתיות שאלוהים ישמור. אמנם יובל גר בו כמה שנים, אבל מכל מיני סיבות הבית עוד לא ממש הפך לבית שלו. לפני שנה וחצי הגעתי לעזור ולטפל…

מהבית המעוצב, המלא בחפצים שלי והיפה בערבה, אני צריכה להוציא דברים. ולבית הקיבוצי, שעדיין לא ממש מעוצב, אני צריכה להביא אותם. ככה מצאתי את עצמי משחקת שחמט עם שני הבתים שאני חיה בהם. מהיום הראשון שהפכנו לזוג גרנו אמנם בשני בתים, אבל ניסינו לעשות את זה כמה שיותר יחד. בחודשים האחרונים הפכנו את זה לרשמי:…

לחג המולד קוראים בדנמרק JUL, וזה גם שמו של חג האור החורפי שחגגו העמים הצפוניים עוד לפני שהנצרות הגיעה והלבישה על המסורת העתיקה את סיפור הולדתו של ישו. והשנה אני חוגגת יול. במדבר. בפעם הראשונה שחגגתי יול הייתי בת 11. אמא לקחה אותי לחופשה בדנמרק כפרס על זה שלמדתי לדבר קצת דנית. אני זוכרת את…

לפני שלוש שנים יצרתי לי בית שמרגיש כמו הממלכה האישית שלי. בסופו של תהליך סידור בית עמוק, יסודי וארוך, שנמשך בערך עשרה חודשים, יצאתי למסע של אחסון וקישוט הבית שלי. הבית התרוקן לחלוטין מחפצים שלא משמחים אותי, ורק אז יצאתי למסע הקישוט שלו. אותם קירות שהיו ביתי במשך שנים התקשטו בחפצים ובצבעים שמביעים את מה…

כשאני חושבת על זה לאחור, אחרי כל פרידה גדולה מבן זוג שהיה לי, צבעתי את הבית שלי. זה קרה במלוא המרץ כשהייתי בת 33. בעלי ואני החלטנו להיפרד. ההחלטה לא הייתה קלה, וגם לא רצנו מהר לרבנות. נפרדנו בטוב, עד כמה שאפשר, ואפילו לא מיהרנו להפריד בתים. אבל אז הגיע השלב הזה — שגיל בא…

לפני שנים, כשהגיע לידיי הספר סוד הקסם היפני והתחלתי לסדר בעזרתו את החפצים שלי, לא תיארתי לעצמי עד כמה תהליך הסידור יאפשר לי לעבוד גם על המיינד שלי. באותן שנים כבר הייתי בעשור של למידה עצמית ושל חקירת התודעה והעולם הזה. המסע הזה התחיל להתרחב אי שם לפני ההיריון הראשון, בעזרת המטפלת שהייתה לי אז…

כשהייתי ילדה, ילדים בכל הארץ אספו בקדחתנות את קלפי ״חבורת הזבל״ והדביקו אותם באלבומי מדבקות. מדבקות על גבי מדבקות של אנשים ויצורים מצחיקים ודוחים, שאיכשהו השם ההזוי שלהם התחרז עם הגועליות שלהם. יצא לי לחשוב פעם, באחת הפעמים שהתעצבנתי על הכסף שהוצאתי על אוספי הסופרגול של יואב במשך כמה שנים, שבטח גם ההורים שלי חשבו…

את סבא שלי מצד אמא פגשתי רק פעמים ספורות בחיי. הוא חי בארצות הברית ונפטר כשהייתי בערך בת 18. אמנם לא הכרתי אותו היטב, אבל בין שאר הדברים הוא היה גם גיבור. במלחמת העולם השנייה הוא סיכן את חייו כדי להציל יהודים ולהבריח אותם לשוודיה. ולא רק שזה כבר סיפור לפוסט אחר, ממש הגיע הזמן…